22 ביוני 2010

מייקל ג'קסון - This is it

תמיד מעניין אותי לראות איך אמנים עובדים. אם מדובר באוטוביוגרפיות, בראיונות, בסרטים דוקומנטריים, וכד' - אני תמיד עירנית לכל "מידע פנימי" שביכולתי להשיג. הסרט This is it הוא סרט נדיר מהבחינה הזאת, כי הוא נותן הרבה יותר מהצצה חטופה ומחוייכת לצרכי שיווק אל מאחורי הקלעים. מי שערך את הסרט הזה העניק לנו מנה נדיבה ואוהבת של מפגש עם האמן הנדיר והחד פעמי - מייקל ג'קסון.

בשנת 2009 מייקל ג'קסון היה אמור לצאת למסע ההופעות האחרון בחייו שנקרא This is it. ההופעה תוכננה במשך חודשים ארוכים והיתה אמורה לכלול את כל שיריו המוכרים והאהובים. במהלך ההכנות למופע מייקל ג'קסון נפטר, ומותו הותיר אחריו המוני מעריצים המומים ומאוכזבים בכל רחבי העולם שכבר רכשו כרטיסים להופעתו המתוכננת. הסרט This is it יצא כניסיון לפצות את המעריצים ולו במעט על ביטול ההופעות, ולתת להם משהו ממה שאמור היה לקרות במופע עצמו. החומרים לסרט הוקלטו במהלך החזרות, כנראה מתוך מחשבה מסחרית למכור את הסרט בתום מסע ההופעות.

בסרט רואים את תהליך בניית המופע על היבטיו השונים - בחירת הרקדנים והזמרים המלווים, שיקולי סאונד, תיכנון התאורה והתפאורה, שיקולים טכניים שונים והעבודה של מייקל ג'קסון עצמו עם כל אנשי הצוות. מדובר במקצוענים מהשורה הראשונה, כל אחד בתחומו, ועל כולם מנצח מייקל ג'קסון שמעורב ממש בכל פרט במופע.

הסרט פשוט מרתק. מרתק ומרגש. ראיתי אותו בנשימה עצורה. הוא משאיר טעם של עוד (הרבה עוד) ושל עצב על מותו של מייקל ג'קסון בטרם עת, כשהוא עדיין במלוא כושרו וצלילותו האמנותית.

מה שהכי אהבתי בדמות האמן הזה - וזה מה שעושה אותו אמן בעיניי, למרות היותו כוכב, ולמרות הנצנצים והשואו והביז והמוחצנות שלו - זה שיש לו חזון מדויק ומוחלט לגבי כל היבטי המופע שלו. חזון הוא הידיעה הפנימית שלנו כאמנים, הוא החיבור שלנו אל מה שאנחנו רוצים להגיד. מייקל ג'קסון ידע. הוא היה מכוון. הוא היה כמו חץ שלוח אל המטרה - והוא קלע בול פגיעה. הנוכחות והחדות שלו בכל מה שהוא עושה, בעיקר כרקדן ובעוצמתו כפרפורמר, הם שעושים את חוויית ההיכרות איתו למשהו שאני חוויתי כ"תופעת טבע".

היופי הוא, שהוא ידע להוציא מכל הצוות שסביבו את החזון שלו, כאילו כולם הם כלי נגינה והוא הנגן שמנגן עליהם. הוא לא מוותר לאף אחד - וגם לא לעצמו - ולו על הפרט הקטן ביותר. אני הרגשתי שהעקשנות שלו אינה נובעת מתוך קטנוניות אלא מתוך ההרגשה שהכל ביחד - הדברים הגדולים והפרטים הקטנים - הם שיוצרים את העוצמה של המופע כולו. אבל גם כשהוא מתעקש הוא עושה הכל בנועם, באווירה חיובית, בענייניות, ותמיד ברור שמה שנמצא במרכז העשייה שלו הוא החזון והמופע - ולא האגו של מייקל ג'קסון. הוא נמצא שם כדי לעבוד, הוא נמצא שם במלוא מאודו, הוא מסור לחלוטין לאמנותו, והוא נהנה מכל רגע. גם הצוות שסביבו רגוע, נינוח, וההרגשה היא שכולם יכולים להתבטא בחופשיות וכולם מכוונים יחד למטרה.

כיף לראות סרט כזה. הוא ממלא את הלב והנשמה, ואני מאוד ממליצה לראות אותו.

***

לקריאה נוספת:
סטיבן קינג / על הכתיבה
סדרת הדי.וי.די "ההיסטוריה של הרוקנ'רול"
Inside the Actors Studio - התוכנית "סטודיו למשחק" בהנחיית ג'יימס ליפטון



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה