18 ביולי 2010

סדרת הדי.וי.די "ההיסטוריה של הרוקנ'רול"

בהמשך למאמר מפרי עטי הקונסוננט והדיסוננט: כשהשטן אינו קיים, אך גם בלי כל קשר אליו, אני רוצה להמליץ לכם על סדרת הדי.וי.די ההיסטוריה של הרוקנ'רול. מדובר בסדרה מצוינת של 10 שעות צפיה המספרת את סיפורה של מוסיקת הרוק ואת סיפורה של תקופה מרתקת בתולדות המוסיקה. בסדרה ניתן לראות, לחוש ולהריח את האווירה החיונית של מוסיקת הרוק כפי שהיא מתבטאת לא רק במוסיקה עצמה אלא גם באופן התפתחותה: מוסיקה הנמצאת תמיד בתנועה, תמיד מושפעת, משפיעה, מגיבה.

העשייה המוסיקלית בכל הסגנונות מטופלת תמיד ע"י הרבה מאוד ידיים שהיצירה עוברת דרכן עד שהיא מגיעה אל הקהל. מה שהסדרה מראה לנו מהבחינה הזאת הוא ממש אוצר. תוכלו לראות בה הרבה מאוד מאחורי הקלעים של העשייה המוסיקלית - מפיקים, אולפני הקלטות, מפיצים, מתווכים (כמו למשל שדרני רדיו), וכד'. תוכלו לראות שהרבה פעמים היוזמה של היצירה לא באה מהיוצרים עצמם אלא ממקורות אחרים כמו אולפנים, מפיקים, או אפילו ממעצבי אופנה... הסדרה כוללת גם הרבה ראיונות עם היוצרים עצמם וסיפורי יצירה רבים ומעניינים. בנוסף, היא מתייחסת להיבטים החברתיים והכלכליים של העשייה המוסיקלית - מה שמוסיף נופך של עומק לסיפור של הרוק. זו סדרה שעשויה מצוין, הקצב שלה טוב, היא מצליחה לתפוס מרובה - תוכלו לראות בה הרבה קטעי ארכיון נדירים, קליפים, קטעים מהופעות וכד' - ויש בה שילוב של רצינות, הומור, קלילות, עומק ורגישות. כל זה הופך את הצפיה בה לכיפית ומלהיבה מאוד. 

אני באופן אישי אוהבת מאוד מוסיקת רוק ופופ. גדלתי על מוסיקת רוק ופופ, והחיבור שלי לסגנונות האלה הוא מאוד אינטואיטיבי ושורשי. אני מרגישה שמוסיקת רוק היא מוסיקה שבאה מהבטן, וכשאני מקשיבה לה אני מתחברת בעצמי לבטן המוסיקלית שלי. מהבחינה הזאת, הצפיה בסדרה עשתה לי טוב, טוב מאוד. כמובן, לא אהבתי את כל מה שראיתי שם. יש שם יוצרים ונגנים שהם בעיניי מלאכותיים, חקיינים, וולגריים, שטחיים וטיפשים, ופסוודו-אמנים שעולים על הגל רק כדי להרוויח כסף. יש שם גם צביעות, מוחצנות, חוסר כנות והגזמה (כמו למשל השימוש התדיר-מידי וחסר הפרופורציות בתואר "גאון" שכולם מחלקים שם אחד לשני בלי שום חשבון. כמה גאונים כבר יש בעולמנו?!). אבל לכל אורך הצפיה בסדרה נשארתי מרותקת, וראיתי בה הרבה מאוד יופי, כנות וחיבור לאמת הפנימית היוצרת. הסדרה גם עוררה את סקרנותי להמשיך ולהתעניין ביוצרים שהכרתי בה. עד היום אני שואבת ממנה תובנות לגבי המוסיקה והחיים בכלל, והיא מילאה אותי השראה ויצירתיות.

לסיום, אני רוצה לצטט לכם משפט מהסדרה שנחרת לי בזיכרון. אני מרגישה שהציטוט הזה מתמצת לא רק את רוח הרוק, שהיא רוח של חופש בעיניי, אלא גם את רוח היצירה בכלל ואת ייעודה הנפשי: "אם אתה מרגיש כועס או עצוב - אתה לא הולך ומכה את אישתך. תכתוב שיר על זה".

מומלץ מומלץ מומלץ.

***

לקריאה נוספת:
מייקל ג'קסון - This is it
איימי ויינהאוס: דמותה של טרגדיה
Inside the Actors Studio - התוכנית "סטודיו למשחק" בהנחיית ג'יימס ליפטון



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה