26 ביולי 2010

להיות מורה - סיפור ההתפתחות שלי כמורה

כשהייתי תלמידת תיכון הכרתי את המורה שבזכותה הבנתי שמתישהו בעתידי גם אני אהיה מורה. היא היתה המורה שלי לספרות ותנ"ך, ומורה יוצאת דופן - דמות בעלת השראה, חזון ומעוף נדירים. הרגשתי שנפלה בחלקי זכות עצומה ללמוד אצלה. אהבתי אותה, הערצתי אותה, והייתי מסורה לה בלב ונפש. מה שתמיד היה ברור יותר מכל הוא שהיא לימדה מתוך דחף פנימי אמיתי, ושההוראה היתה עבורה ייעוד.

אני מאמינה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש ייעוד, ושהקושי הגדול שלנו הוא למצוא אותו ולהבין מהו (ולפעמים גם ללמוד לאהוב אותו...). ובכן, אני מצאתי אותו - או לפחות את חלקו - כשהייתי תלמידת תיכון צעירה ותמימה, מלאת אמונה ונלהבת. לא שרציתי להיות "כמו" המורה שלי. ולא שרציתי להיות מורה. לא שאפתי לזה ולא התכוונתי לזה. פשוט ידעתי שאהיה מורה...

הידיעה הזאת היתה מאוד משמחת עבורי כי אהבתי את המקצוע הזה והאמנתי בו בלהט רב. ראיתי, ואני עדיין רואה, את ההוראה כעיסוק בעל ערך לא יתואר, בעיקר בחברה שלנו שבה מוסדות המשפחה וההורות מתפרקים והולכים לנגד עינינו. במצב כזה, המורים, שהם מעין "הורים מקצועיים", יכולים להשלים פערים גדולים של חניכה בחייהם של תלמידים שלא זכו לחניכה מלאה מצד הוריהם (ואני באופן אישי לא זכיתי לראות אנשים שכן זכו לחניכה מלאה). 

אבל עוד לפני שהכרתי את המורה שלי בתיכון זכיתי להכיר מורה מופלאה, שהיא זאת שהיתה המורה האמיתית הראשונה שלי: אמא שלי. היא זאת שהעניקה לי את התשתית של יכולת ההוראה שלי, ועל כך אני מודה לה ואודה לה כל חיי. הדבר הכי חשוב שהיא לימדה אותי, בעקביות ובשיטתיות האופייניות לה, הוא היכולת להבחין בין עיקר לתפל. היתה לה היכולת המדהימה בפשטותה לפרק דבר לגורמים ועם זאת להשאיר אותו שלם. אני חושבת שעבור מורה היכולת לראות את המכלול ואת הפרטים כמערכת אחת שלמה זו היכולת החשובה ביותר. בנוסף, כל דבר שהיא לימדה אותי היא הסבירה לי בצורה פשוטה ומדויקת שכוללת הסבר מפורט למה לעשות כך ולא אחרת. כך, כל הסבר שלה הפך למעין סיפור קטן ומעניין. בעיניי זו יכולת של אמן, של מספר סיפורים, וזוהי אמנות ההוראה כפי שאני מבינה אותה: הלימוד הוא למעשה פעילות יצירתית, כי ללמד וללמוד פירושם לספר סיפור/להקשיב לסיפור/ליצור סיפור.

לפיכך, אמא שלי והמורה שלי בתיכון יצרו בתוכי הן את התשתית ליכולת ההוראה שלי והן את אהבת והערכת המקצוע הזה.

מימי התיכון ועד שהתחלתי ללמד חיכיתי בכיליון עיניים ובהתרגשות עצומה לקראת הגשמת הייעוד שלי. השתוקקתי להתחיל להתנסות בהוראה ולגבש את סגנון ההוראה הייחודי שלי. התחלתי ללמד בשנים הראשונות ללימודיי באקדמיה, מיד כשידעתי משהו שניתן ללמד. לא למדתי הוראה מימיי מלבד קורס מאוד שטחי באקדמיה שנקרא "מתודיקה לתיאורטיקאים", ולא תירגלתי מימיי הוראה "על יבש". כך, כשהתחלתי ללמד, למעשה נזרקתי אל מימי ההוראה הסוערים והתחלתי לשחות כמיטב יכולתי.

מיד עם תחילת עבודתי כמורה צצו ועלו קשיים בהוראה שלא ידעתי כיצד להתמודד איתם - הן בהעברת החומר הלימודי והן בהתמודדות הנפשית עם התלמידים. התחלתי לגלות שדברים שרואים מכאן לא רואים משם, ושמקצוע ההוראה הוא לא כ"כ פשוט וכיפי כפי שהוא נראה לי מלכתחילה... יחד עם זאת נהניתי מאוד ללמד, והעיסוק בהוראה ריתק אותי עד אין קץ. השקעתי הרבה מאוד זמן ומחשבה בניסיון לפתור בעיות, בחיפוש אחר חומרי לימוד מעניינים לתלמידיי, בהכנת חומרי לימוד ותירגול לתלמידיי, ובכלל - הייתי מורה מאוד חרוצה ומשקיענית, מהסיבה הפשוטה שכל העניין מצא חן בעיניי עד מאוד.

כך התחיל המסע שלי כמורה, מסע שנמשך עד היום ואני מקווה שיימשך עד סוף ימיי. ביומן המסע שלי רשומות חוויות רבות, רבות מספור: עצבונות, תבוסות, שמחות, התרגשויות, נצחונות, טעויות, מאבקים, תובנות, אכזבות, צמיחה וכאב. לא פעם שקלתי להפסיק ללמד כי הרגשתי שאני לא מסוגלת ולא רוצה להמשיך להכיל את המורכבות האנושית שההוראה מפגישה אותי איתה. לא פעם הרגשתי עייפה, מותשת ושחוקה עד תום. לעיתים קרובות מידי הרגשתי שאני מאבדת את אמוני בערכה של ההוראה, ושכל להט ההוראה שהיה בי בצעירותי הופך לעפר ואפר. מישהו אמר פעם שהעובדה שמשהו הוא הייעוד שלך לא אומרת שאתה חייב לאהוב אותו. ובכן - הרבה פעמים לא אהבתי את ההוראה, ובאיזשהו שלב אפילו התחלתי לפקפק האם ההוראה היא בכלל הייעוד שלי או לא... עד כדי כך העניין התבלבל אצלי בנפש...

עם השנים, ועם גדילתי באופן כללי, למדתי לאהוב ולקבל על עצמי את הייעוד שלי. אני עדיין אוהבת אהבת-נפש ללמד, אך עם זאת נעשיתי הרבה יותר מפוכחת ומציאותית ביחס להוראה. אין בי כבר את הלהט האידיאולוגי שאיפיין את שנותיי הראשונות כמורה, וכיום אש ההוראה דולקת בתוכי בצורה הרבה יותר מתונה, יציבה ורגועה. ניתן לומר שהשנים שעברו מאז שהתחלתי ללמד היו שנים של חיפוש תשובות לשאלות מקצועיות, מתודיות ונפשיות שעלו בשיעורים שלי, ואת התשובות הללו מצאתי בכל מיני מקומות - בתוך עצמי ומחוצה לי. אם בהתפתחותי הנפשית, אם בהתפתחותי המקצועית, אם בחוויות חדשות שחוויתי כאדם לומד ואם בצמיחתי הכללית - לאט לאט נחשפו בפניי תשובות לרבות מן השאלות שההוראה העלתה בי.

כאן בבלוג אני משתפת אתכם בתשובות שמצאתי וכן בחוויות ובהתנסויות שעברתי - הן כמורה והן כתלמידה. אני מספרת סיפורי הוראה שלדעתי ניתן ללמוד מהם לגבי מלאכת ההוראה, אני מספרת על תהליכים שעברתי וכיצד הם השפיעו עליי כמורה, ואני מתבוננת במלאכת החינוך וההוראה מנקודות מבט שונות. עפ"י שם העצם "הוראה" תפקיד המורה הוא להראות, וזהו אכן הדבר שאנו עושים כשאנחנו מלמדים. ועל מנת להראות, עלינו ראשית כל לראות. בעיניי להיות מורה פירושו להיות שם, לראות, ולהראות. כל מה שאני כותבת כאן בבלוג בעניין ההוראה מטרתו היא לעזור לכולנו לראות טוב יותר, ובכך להגביר את המודעות שלנו - הן כתלמידים והן כמורים - אל פעילות החניכה והלמידה.

אני עדיין מאמינה בכוחה של ההוראה. אמנם לא ככוח אבסולוטי כפי שהאמנתי בשנותיי הראשונות כמורה, אך בהחלט ככוח רב מאוד שניתן להשתמש בו לטוב או לרע. אני מאוד מקווה שמה שאני כותבת כאן בבלוג יוכל לעזור לכולנו להיעשות מורים טובים ומכוונים יותר שבכוחם להועיל ולעזור לתלמידיהם בעת גדילתם.

***

לקריאה נוספת:
השיעורים שלי
על מודעות עצמית ושינוי הרגלים
"אני בסדר אתה בסדר" בחיי החינוך וההוראה
הילדים שלנו - על חינוך מוסיקלי ואמנותי לילדים ונוער



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה