12 ביולי 2010

Inside the Actors Studio - התוכנית "סטודיו למשחק" בהנחיית ג'יימס ליפטון

"סטודיו למשחק" היא תוכנית אירוח אמריקאית מיוחדת במינה: כל משתתפיה - המנחה, האורחים והקהל - הם אנשי מקצוע בתחום אמנויות הבמה והקולנוע. המנחה הוא ג'יימס ליפטון, איש רב פעלים בתחומי הבמה והקולנוע - סופר, תסריטאי, משורר, מלחין ושחקן. האורחים הם בעיקר שחקני קולנוע, ולעיתים במאים, מוסיקאים ובדרנים. הקהל מורכב מתלמידים לאמנויות הבמה והקולנוע.

בתוכנית התארחו עד היום שחקנים ובמאים מן השורה הראשונה של הוליווד (התוכנית מתמקדת בעיקר בתעשיית הקולנוע האמריקאית), וזוהי הזדמנות מצוינת להכיר הרבה מהנפשות הפועלות של תעשיית הקולנוע האמריקאית. מה גם שבראיונות עולים בין השאר סיפורים על אנשים נוספים העוסקים במלאכה, כמו תסריטאים, מפיקים ובמאים (מההווה וגם מן העבר). אם אתם אוהבים את העשייה הקולנועית האמריקאית, תוכלו להתוודע אל שחקנים ובמאים שאתם אוהבים דרך צפיה בתוכנית (ביוטוב תוכלו לצפות בפרקים רבים ממנה).

ייחודיות נוספת של התוכנית היא שהראיונות הם בעלי מבנה קבוע וידוע מראש. עיקר התוכנית הוא הראיון, שבו ג'יימס ליפטון שואל את אורחיו שאלות למן ילדותם ועד היום, כשהראיון מתובל בקטעים רלוונטיים מהסרטים המדוברים בראיון. בחלק זה עולים סיפורים אישיים וסיפורים מקצועיים-אמנותים מעניינים. בסוף הראיון מגיע חלק חביב ומעניין שבו ג'יימס ליפטון שואל את האורחים סדרת שאלות קבועה שמורכבת משאלות כמו: מהי המילה האהובה עליך? מה מדליק אותך? איזה צליל/רעש אתה הכי שונא? מהי הקללה האהובה עליך? באיזה מקצוע - חוץ משלך - היית רוצה לעסוק? אם גן העדן קיים - מה היית רוצה שאלוהים יאמר לך בשערי גן העדן?... ולקראת סוף התוכנית התלמידים שיושבים בקהל מקבלים הזדמנות לשאול את האורחים שאלות. בד"כ מדובר בשאלות מקוריות ומקצועיות, שהתשובות עליהן לרוב מאוד מעניינות, ומכילות בין השאר טיפים ועצות לדור העתיד של הקולנוע והבמה.

אני צפיתי בלא מעט פרקים של התוכנית, ולמדתי ממנה הרבה. ראיתי איך השחקנים שאני אוהבת מדברים על עצמם, איך הם התפתחו, איך הם חושבים, מהם תהליכי העבודה שלהם, איך הם מתנהלים ומדברים, ואיך הם מבינים את המקצוע שלהם ומתייחסים אליו. מה שהכי מעניין מבחינתי זה לראות גישות כ"כ שונות ומגוונות כלפי אותו המקצוע, וכ"כ הרבה סוגים של אישיות אמנותית. בעיניי זה ממש מרתק.   

מלבד העובדה שלמדתי הרבה מהתוכנית, בד"כ גם מאוד נהניתי לראות אותה. אני מאוד אוהבת את אווירת האירוח שג'יימס ליפטון יוצר, וכן את אופי ועומק השאלות שלו. הוא מדבר עם האורחים בגובה העיניים, כאיש מקצוע אחד לשני, ושואל אותם שאלות מבפנים. לא מעניין אותו לרכל עם האורחים על עצמם, והוא לא מתעניין בעובדות שוליות ומציצניות. הוא מתעניין בעשייה, ברגשות של אורחיו בנוגע לעשייה, ובאופן הביטוי העצמי שלהם. ההתכוונות הזאת מוציאה את הטוב שבהם, את האמיתי, הרגיש והמהותי שבהם. הוא גם מאוד מפרגן, מקשיב, סבלני וסובלני, מתייחס בעדינות וברגישות לאורחיו, ומגיב למצבים שמתרחשים בתוכנית בגמישות, בהומור ובהזדהות. תמיד יש בתוכנית תחושה שאפשר לדבר בנחת על הדבר המהותי בחייהם של אורחיו - העשייה האמנותית.

הקהל גם הוא מגיב בהבנה רגשית אמיתית, פנימית, מתוך הזדהות מקצועית ואמנותית עם האורחים. באופן כללי, האווירה באולפן היא של שיחה בתוך המשפחה. מהבחינה הזאת מידת החשיפה הרגשית של האורחים בתוכנית שונה מאוד מהחשיפה שלהם בראיונות רגילים מול קהל רגיל - האווירה שיש בתוכנית פותחת מקומות עמוקים יותר ב"נפש האמן" שלהם. כל זה מביא פעמים רבות את האמנים האורחים למצבי התרגשות גדולה, ולפעמים אפילו לידי בכי.

לפניכם כמה טעימות מהתוכנית, על מנת שתוכלו לחוש את האווירה והסגנון שלה:

רוברט דאוני ג'וניור מסביר בדרכו המיוחדת מהי עסיסיות של תפקיד וכיצד למצוא אותה.

גולדי הון מדברת על כוח החיים: היצירתיות.

טום קרוז מספר על עבודתו על הסרט "הסמוראי האחרון", עונה על סדרת השאלות הקבועה של ג'יימס ליפטון, ועונה על שאלות הקהל. כאן תוכלו לראות את טום קרוז בסוף התוכנית, מעודד את התלמידים ושולח אותם לדרכם עם המסר הבא: "אמנים הם האנשים הכי חשובים בעולם. תרבות היא גדולה כמו החלומות שלה, והחלומות שלה נחלמים ע"י אמנים".

***

לקריאה נוספת:
סטיבן קינג / על הכתיבה
מייקל ג'קסון - This is it
סדרת הדי.וי.די "ההיסטוריה של הרוקנ'רול"
מה יש במעי העיוור? - מחווה לדיימון ראניון וסיפורי המופת שלו



2 comments:

gal robina אמר/ה...

תוכנית מעולה! אינטליגנטית ומרתקת. כל השחקנים וכל הבמאים פשוט נהדרים. אני רואה את כל הפרקים בצפייה ישירה.

מרב כהן - הדר אמר/ה...

נכון גל, אני מסכימה איתך מאוד. התוכנית מעולה, מעניינת מאוד ומומלצת מאוד לצפיה. מסכימה עם כל מלה שלך...
תודה רבה וחן חן על הקישור שהבאת... :)

הוסף רשומת תגובה