17 בנובמבר 2010

אני בסדר אתה בסדר

צריך לקום מהמיטה, צריך לגמור את החביתה, צריך לצחצח שיניים.
צריך להסתפר, צריך להיזהר, צריך לנוח בצהריים.
צריך לסדר את החדר, צריך לעטוף את הספר, צריך לשמוע בקול ההורים.
צריך להתרחץ, צריך להתאמץ, צריך להכין שיעורים.
צריך ללעוס לאט, צריך להיות נחמד, ולהגיד לאן אתה יוצא.
צריך וצריך, ומרוב שהצטרכתי - כבר שכחתי מה אני רוצה. אוף! 

"אני בסדר אתה בסדר" בחיי היצירה

"עירות פירושה היכולת לראות ספל קפה ולהקשיב לשירת הציפורים באורח עצמי משלך, ולא בדרך שלימדוך. ילד קטן רואה ציפורים ומקשיב להן בהנאה, ואז בא 'האב הטוב' ומרגיש צורך להיות 'שותף' לחוויה ולעזור לבנו 'להתפתח'. הוא אומר: 'זה נחליאלי וזה אנקור'. ברגע שהילד טרוד בהגדרת ציפור זו כנחליאלי ואחרת כאנקור, אין הוא יכול עוד לראות את הציפורים או להקשיב לשירתן. עליו לראותן ולהקשיב להן כפי שאביו רוצה שיעשה זאת. אף על פי כן, ישנם כמה אנשים המסוגלים עדיין לראות ולשמוע בדרך הראשונה. אך מרבית בני האדם איבדו את הכושר להיות ציירים, משוררים ומוסיקאים, והושארו נטולי ברירה לראות ולשמוע באורח ישיר" (מתוך "משחקיהם של בני אדם" / ד"ר אריק ברן). 

מתוך "שם הוורד" / אומברטו אקו

(דיאלוג)

"ואתה", קראתי נרגש, "כמעט סורר ומורה, מה טעם אינך נוקט עמדה? מדוע אינך אומר לי היכן מצויה האמת?"
וויליאם החריש שעה קלה ובדק את העדשה שבידו כנגד האור. אח"כ הורידה על השולחן והראה לי מבעדה כלי עבודה עשוי ברזל. "הבט", קרא ואמר, "מה אתה רואה?"
"את הכלי, מעט גדול יותר".
"זהו. המקסימום שניתן לעשות הוא להביט טוב יותר".