27 בספטמבר 2011

מתוך "היישות החדשה" / פול טיליק

שמם של עומק והיקף ענקיים אלו, של כל היישות הזאת, הוא אלוהים. זהו פירושו של אלוהים. אם מילה זו היא כ"כ עצומת מובן בשבילך, תרגם אותה ודבר אל מעמקי חייך, אל מקור יישותך, אל הדברים החשובים לך באמת, דברים שאתה מתייחס אליהם באמת ברצינות, בלי שום הסתייגויות. אפשר שעל מנת לעשות זאת יהא עליך לשכוח את כל אשר הוא מסורתי, כל אשר למדת על אלוהים, אפשר אפילו - את המילה עצמה. אם יודע אתה שאלוהים פירושו מעמקים, יודע אתה הרבה עליו. אינך יכול אז לכנות את עצמך "אתאיסט", או "לא מאמין", כיוון שאינך יכול לחשוב ולהכריז "החיים הם חסרי עומק, החיים הם שטחיים". להיות עצמך זהו רק פני השטח. אם תוכל לומר "הכל איוולת" - כי אז אתה אתאיסט. אחרת אינך.

קרלוס סנטנה

אם תמיד תקשיב לליבך, תמיד תהיה לך השראה. ואם תמיד תהיה לך השראה, תהיה תמיד נלהב. אנשים לא מקשיבים לצלילים שאתה מנגן. הם מקשיבים להתלהבות וההנאה שיש בתוך הצלילים.

ההוראה - מתוך "הנביא" מאת חליל ג'ובראן

אין איש שיגלה לכם דבר
אשר אינו נח, ער למחצה, בשחר ידיעתכם.
המורה, הפוסע בצללי המקדש בין חסידיו,
לא מחכמתו יתן, כי את אמונתו ואהבתו.
אם אכן נבון הוא, לא יצווכם את חוכמתו,
אך יכוון צעדיכם אל מפתן חכמתכם אתם;
התּוֹכֵן ישיח עמכם בידיעת השמיים
אך לא יוכל לתִתְכם את ידיעתו.
המשורר ישיר לכם את קצב היקום כולו,
אך לא יוכל תִתְכם אוזן שתקלוט, וקול אשר לקצב יענה כהד.
והבקיא בעולם הספָרוֹת יוכל לספר על מחוזות המשקל והמידה,
אך לא יוכל להוליככם שמה.
כי בינת האדם האחד לזולתו לא תצמיח כנפיים,
ואף שידיעת האלוהים חובקת כל,
נושא כל אדם בחובו ולבדו את ידיעת אלוהים והכרת העולם.
 

14 בספטמבר 2011

על מודעות עצמית ושינוי הרגלים

המאמר שלפניכם עוסק בשאלות יסוד הנוגעות בעצם קיומנו. מהי מודעות עצמית? האם יש הבדל בין בני אדם לחיות, ואם כן - מהו? האם מודעות עצמית מסבכת לנו את החיים או שמא מקלה עליהם? האם מודעות עצמית גורמת לנו להיות מלאכותיים ומזויפים או שמא עוזרת לנו להיות יותר טבעיים ואמיתיים? אלו חלקים באישיותנו נובעים מחינוך וידע נרכש ואלו נובעים מיכולת מוּלדת, אמיתית, טבעית? כיצד מודעות עצמית קשורה לחינוך? מהו ההבדל בין חינוך לאילוף? מהם הרגלים וכיצד הם משפיעים על חיינו? מהו שינוי? מי זקוק לשינוי בחייו ומי לא? האם העובדה שאנחנו שואפים לשינויים בחיינו מעידה על כך ש"משהו לא בסדר אצלנו"? מדוע אנחנו כ"כ חוששים משינויים? מדוע אנחנו מצפים מאחרים שישתנו למעננו? מהו תהליך השינוי וכיצד הוא מתרחש? ומה הקשר בין כל זה לבין חיי היצירה? על אלה, ועוד, במאמר שלפניכם.

מתוך "נערה עם עגיל פנינה" / טרייסי שבלייה

(דיאלוג)

"מה צבע העננים האלה?"
"לבן, כמובן, אדוני". 
הוא הרים מעט את גבותיו: "האמנם? חשבי כיצד הפרדת את הירקות הלבנים זה מזה. הלפת שלך והבצלים, האם הם אותו הלבן?"
לפתע הבנתי. "לא. בלפת יש ירוק. בבצל יש צהוב".
"בדיוק. עכשיו, איזה צבע את רואה בעננים?"
"יש בהם מעט כחול. וגם - צהוב גם כן. ויש גם ירוק!". הסתכלתי על עננים כל חיי, אבל הרגשתי כאילו באותו הרגע אני רואה אותם בפעם הראשונה.
"את תגלי שיש מעט לבן טהור בעננים, ובכ"ז אנשים אומרים שהם לבנים"... 

אחרי זה לא יכולתי להפסיק להסתכל על דברים.

מתוך "שם הוורד" / אומברטו אקו

(דיאלוג)

"יד אלוהים יוצרת, לא מכסה".
"ישנם גבולות שהם מחוץ לתחום".
"גם מפלצות ברא אלוהים. גם אותך. והוא רוצה שידברו על הכל".