הדרך
שבה מספרים את ההיסטוריה בת ימינו נדמית לקונצרט גדול שבו כביכול מציגים ברצף את
138 האופוסים של בטהובן אך מנגנים רק את שמונה התיבות הראשונות של כל אחד מהם. אם
ישובו ויערכו את אותו הקונצרט בעוד עשר שנים ינגנו מכל יצירה רק את הצליל
הראשון, כלומר 138 צלילים במשך כל הקונצרט, כמנגינה אחת. בעוד עשרים שנה תסתכם כל
המוסיקה של בטהובן בצליל אחד ויחיד ארוך מאוד וחד, שידמה לזה, האינסופי והגבוה
מאוד, שהוא שמע ביום הראשון של חירשותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה