תרגיל בהרמוניה חופשית

לפניכם תרגיל בהרמוניה חופשית שמטרתו לתרגל את 3 ההיבטים המרכזיים של תורת ההרמוניה כפי שהצגתי אותם במאמר התיאורטי תורת ההרמוניה: סוגי האקורדים, הקשר בין האקורדים והובלת קולות. על מנת לבצע את התרגיל אני ממליצה קודם כל לקרוא את המאמר התיאורטי משום שכל המושגים שאני משתמשת בהם בתרגיל מוסברים במאמר. את התרגיל שכאן הכנתי על מנת שתוכלו לקבל תחושה בלתי אמצעית, חווייתית, של היופי שיש בהרמוניה. התרגיל לא מבוסס על ההרמוניה הפונקציונאלית ואין צורך להכיר את חוקיה של זו על מנת לבצעו. יתרה מכך - אם אכן יש לכם ידע בהרמוניה, עדיף שבעת ביצוע התרגיל תניחו אותו בצד. מטרתנו כאן היא להתחבר לתחושה ההרמונית ולמצוא מחדש את ההיגיון הפנימי שיש בהרמוניה. את זה לא ניתן לעשות באמצעות ידע אלא באמצעות תחושה והבנה עמוקה שנובעת מהגילויים שאנחנו מגלים בעצמנו.

ניתן לראות את התרגיל שמוצע לכם כאן ככיוון יצירתי כללי. אם הכיוון מצא חן בעיניכם אבל לא התחברתם לתהליך העבודה או לפרטים מסוימים שבו - אינכם חייבים לבצעו כלשונו. מדובר ברעיון שניתן ליישמו בתהליכי עבודה שונים. כמו כן תוכלו לראות בו תרגיל מעניין בהלחנה, ולדעתי הכיוון שהוא נותן יכול להוביל בסופו של דבר לכדי יצירה שלמה. תוכלו לבצעו שוב ושוב, ובכל פעם להשתמש בהצללה אחרת כנקודת מוצא כפי שתראו להלן.

ניתן לבצע את התרגיל ע"י רישום בתווים/הקלטת עצמכם/זיכרון. יחד עם זאת, אם אתם כן מתמצאים בקריאת וכתיבת תווים, אני ממליצה לכם להיעזר ברישום תווים לצורך ביצוע התרגיל משום שמדובר בתרגיל שהוא גם בעל אופי תיאורטי ולא רק יצירתי - ז"א שמשולבת בו התבוננות. הרבה יותר קל ופשוט להתבונן כאשר הדברים כתובים.

התרגיל:

1) סוגי האקורדים:

כפי שהסברתי במאמר התיאורטי, כל שילוב בו-זמני של 3 צלילים ומעלה הוא הצללה, וכפי שציינתי שם, האקורדים המוכרים לכולנו - הטרציאליים - הם מקרה פרטי מתוך שפע עצום של אפשרויות הצללתיות (4,018 !). ניתן ליישם את התרגיל הן על ההצללות הטרציאליות - האקורדים למיניהם - והן על כל שאר האפשרויות.

השלב הראשון של התרגיל הוא למצוא הצללה אחת שאתם אוהבים. אם אתם מצויים בשלב יחסית התחלתי מבחינה מוסיקלית, אני ממליצה לכם להסתפק בתור התחלה בהצללות של 3 או מקסימום 4 צלילים, ואם אתם כבר מנוסים בהרמוניה ובשמיעה תוכלו לבחור הצללות שמורכבות מכמות יותר גדולה של צלילים. יחד עם זאת חשוב שתדעו שגם אם אתם מעוניינים בהצללות עשירות יותר, רצוי שתגבילו את עצמכם (תמיד, עקרונית, ולא רק בתרגיל הזה) לבערך מקסימום 6 צלילים כי מעבר לכמות הצלילים הזאת ההרמוניה נעשית דחוסה מידי וזהו עומס צלילי שמקשה להבחין בטבעה ובאופיה של ההצללה. כמובן שמלחינים השתמשו אפילו בכמויות יותר גדולות של צלילים בו-זמנית, אך בד"כ התוצאה שמתקבלת מעומס צלילי שכזה יוצרת אפקט של "קלסתר" (אשכול של סקונדות קטנות) - אפקט שהוא דחוס וחשוך מבחינה רגשית. מה שלא יהיה, ולא משנה מהי כמות הצלילים שתבחרו, חשוב שתהיו מודעים להיבט הכמותי של הצלילים כבעל השפעה משמעותית על אופי ואיכות ההצללה שתבחרו.

איך למצוא הצללה שאנחנו אוהבים? עומדות לרשותינו 3 אפשרויות: האפשרות הראשונה היא באמצעות אילתור חופשי על כלי הרמוני. בדרך זו ניתן למצוא הצללות מעניינות הנקרות בדרכנו ולהשתמש בהן כבסיס ליצירה. על מנת שלא לאבד רעיונות טובים הנקרים בדרככם, אני ממליצה להכין לעצמכם יומן רעיונות שבו תשמרו רעיונות שמצאו חן בעיניכם. תוכלו גם ליזום אילתור בנגינה כדי למצוא הצללות טובות. פשוט - נגנו כל מיני קומבינציות הצללתיות, ואת אלו שמצאו חן בעיניכם שימרו בהקלטה או בתווים. האפשרות השניה היא לעבור בנגינה באופן תיאורטי ושיטתי על כל הקומבינציות ההצללתיות האפשריות או על חלקן, וכשאתם מוצאים הצללות שמוצאות חן בעיניכם - שימרו אותן. האפשרות השלישית היא לבחור מלכתחילה מרווחים שאתם אוהבים יותר מהאחרים, וליצור מהם קומבינציות שנשמעות לכם טוב.

2) הקשר בין האקורדים:

אחרי שמצאתם הצללה שמוצאת חן בעיניכם, השלב הבא הוא לחפש הצללות שדומות לה על מנת ליצור מהלך הרמוני (אורך המהלך הרצוי לתרגיל זה הוא מינימום 5 הצללות, ומעבר לזה תוכלו להאריך את המהלך עד כמה שתרצו). מהן הצללות דומות? לדוגמא, אם ההצללה שלכם מבוססת על סקונדה קטנה+טריטון, ההצללות הדומות לה יוכלו להיות סקונדה גדולה+טריטון או סקונדה קטנה+קוורטה/קווינטה, וכד'. מה שחשוב הוא שתמצאו הצללות שנשמעות קרובות מבחינת האווירה ההרמונית והרגשית שלהן. למשל, אם בחרתם הצללה שבנויה מסקונדה קטנה+טריטון, הרי שהצללה שבנויה מטרצה גדולה+טרצה קטנה (=אקורד משולש) תישמע מאוד לא שייכת לעולם המוסיקלי שאותו אתם מנסים ליצור. אם תרצו להמחיש זאת לעצמכם, נגנו את הדוגמא שנתתי עכשיו (הצללה של סקונדה קטנה+טריטון ואחריה הצללה של טרצה גדולה+טרצה קטנה) והקשיבו למרחק הרגשי שיש בין שתי ההצללות הללו. אם תרצו להמחיש לעצמכם את ההבדלים בצורה יותר קיצונית, נגנו רצף של הצללות מסוג מסוים, ואחרי שהשמיעה שלכם התרגלה לסוג הזה - נגנו הצללה מאוד שונה. כך תוכלו להבחין בהבדלים בצורה חד משמעית. זוהי דוגמא מצוינת לניקיון סגנוני או להיעדרו. ניקיון סגנוני הוא הדבקות של המלחין בעולם הרגשי שאותו הוא מנסה ליצור. מאחר שההרמוניה היא אחד הכלים המשמעותיים ביותר ליצירת אווירה רגשית-מוסיקלית, רצוי מאוד לפתח מיומנות בשמירה על ניקיון סגנוני מן ההיבט ההרמוני שלו. כשאתם בוחרים את ההצללות הדומות שימו לב להיבטים הבאים:

א) לצורך ביצוע התרגיל הכרחי שכל ההצללות תהיינה עם אותה כמות הצלילים.

ב) חשוב שההצללות הדומות שאתם בוחרים תישמענה טוב לא רק כל אחת בנפרד אלא גם זו ביחס לזו, כך שהרצף שלהן יצלצל יפה בעיניכם. על מנת לוודא שהרצף נשמע יפה, נגנו את ההצללות בזו אחר זו במהירות ממוצעת והקשיבו למהלך השלם. אם אתם מרגישים שאחת (או יותר מאחת) ההצללות נשמעת לכם לא מתאימה, התעכבו עליה וחפשו הצללה מתאימה ממנה.

ג) בנוסף לחיפוש אחר הצללות דומות, ניתן לעשות טרנספוזיציה להצללה הראשונה שבחרתם וכן להצללות הדומות שמצאתם (טרנספוזיציה היא העתקה מדויקת מבחינה מרווחית מצליל אחד לצליל אחר. לדוגמא: אם ההצללה שבחרתם היא מי-פה#-דו, הטרנספוזיציות שלה יכולות להיות: רה-מי-סי במול, דו-רה-סול#, וכד'). אין צורך שכל ההצללות במהלך תהיינה חדשות, ולפעמים אפילו עדיף להשתמש בהצללות מוכרות משום שהצללות מוכרות שומרות על אחדות הצבע ההרמוני של המהלך.

ד) בשלב זה נגנו את ההצללות במצב הכי צפוף שלהן, מצב שנקרא "הצורה הבסיסית". ישנם 3 מצבים של פריסת ההצללה: מצב פתוח, מצב סגור והצורה הבסיסית. להלן הסבר לגבי שלושת המצבים, כשכל הדוגמאות כאן מתוארות מלמטה ללמעלה, כלומר: הצליל הראשון בכל דוגמא הוא הצליל התחתון, הצליל השני הוא האמצעי, והצליל האחרון הוא העליון:

מצב פתוח הוא כאשר ניתן להוסיף בין צלילי ההצללה צלילים נוספים של ההצללה. לדוגמא: אם ההצללה שבחרתם היא מי-פה#-דו, מצב פתוח שלה יכול להיות פה#-מי-דו, או מי-דו-פה#, וכד'. המצב הפתוח מעניק תחושה אוורירית ונושמת של ההצללה. 

מצב סגור הוא כאשר לא ניתן להכניס בין צלילי ההצללה צליל נוסף שלה. לדוגמא: המצב של ההצללה מי-פה#-דו הוא מצב סגור. מצב זה מעניק תחושה דחוסה של ההצללה. 

הצורה הבסיסית (באנגלית: Primary Form) היא כאשר הצלילים מופיעים בסדר הכי קטן שלהם. לדוגמא: בהצללה מי-פה#-דו לא ניתן להכניס צליל נוסף של ההצללה ולכן היא מצב סגור, אבל היא עדיין לא הצורה הבסיסית. הצורה הבסיסית של הופעתה תהיה: דו-מי-פה#. הצורה הבסיסית מאפשרת לשמוע את ההצללה בצורה הכי מרוכזת שלה, ולכן כדאי שבשלב הכנת המהלך ובחירת ההצללות תנגנו את ההצללות בצורתן הבסיסית על מנת להכיר אותן נטו כפי שהן.

3) הובלת קולות:

בשלב זה אנחנו עושים ניסיונות בהצבת ההצללות בכל מיני קומבינציות אפשריות על פני המקלדת או על כלי נגינה הרמוני אחר (המקלדת בעדיפות ראשונה, תמיד). האפשרויות שעומדות לרשותנו בשלב זה הן רבות מאוד מאוד והן בין השאר אלו שהופכות את העיסוק בהרמוניה לקסום ומלא השראה. לפניכם מספר רעיונות למשחק שכזה עם ההצללות, וחשוב שתדעו שישנן אפשרויות רבות נוספות - אתם מוזמנים לחפש רעיונות נוספים וכך להעשיר את קשת האפשרויות שלכם. אני ממליצה להתחיל את הניסיונות הללו רק עם הצללה אחת, ורק אחרי שמיציתם את החוויה להמשיך את הניסיונות עם המהלך השלם שלכם.

א) הכפלות: כל צליל של ההצללה יכול להופיע יותר מפעם אחת. נסו להכפיל ואף לשלש או לרבע כל אחד מצלילי ההצללה שלכם, והקשיבו לתוצאות המתקבלות.

ב) נגנו את ההצללה בצורה הבסיסית/במצב הסגור שלה בכל מיני מיקומים רגיסטריאליים: גבוהים/נמוכים/באמצע/וכד'. צבע ההצללה משתנה באופן דרמטי כתוצאה משינויים רגיסטריאליים אלו.

ג) פריסות שונות: נגנו את ההצללה במצבים פתוח/סגור/צורה בסיסית בפריסות שונות עפנ"י המקלדת והקשיבו לתוצאות שמתקבלות כתוצאה מפיזור הצלילים בכל מיני מצבים.

המשיכו בניסיונות השונים על מנת לחוות את האפשרויות העומדות לרשותכם. אם תוך כדי הניסיונות מצאתם אפשרויות שנשמעות לכם טוב - שימרו אותן. ועכשיו, לאחר שעשיתם ניסיונות בפריסות שונות של ההצללה/המהלך ההרמוני, נסו ליצור מהמהלך הצבה שיש בה היגיון מלודי. איך עושים זאת? ראשית, נגנו או כיתבו את המהלך לסידור של מקהלה (4 קולות) כשכל ההצללות הן במצב פתוח - כך יהיה לכם יותר קל לעקוב אחרי הקווים המלודיים. סדרו את ההצללות בזו אחר זו כך שבמעבר מהצללה להצללה תהיה בכל אחד מהקולות תנועה סקונדיאלית עד כמה שניתן. למה סקונדיאלית? משום שמלודיה בנויה מטבעה בעיקר מסקונדות. הקשיבו לכל אחד מהקולות ואף נסו לשיר אותו: האם הוא נשמע לכם טבעי וזורם מבחינה מלודית? אם לא - נסו לתקן מקומות שפוגמים בעיניכם באופי המלודי של הקווים. הערה: כל הקווים חשובים מבחינה מלודית אך הסופרן והבס (=הקולות החיצוניים) חשובים יותר. מאחר שהם נמצאים בקצוות הרגיסטריאליים הם יותר בולטים מבחינה אקוסטית ולכן צריכים לקבל טיפול יותר טוב מבחינה מלודית. לכן כשאתם מטפלים בהיבט המלודי של המהלך, הקדישו תשומת לב רבה יותר לסופרן ולבס.

4) סיכום:

עד עכשיו הפרדנו בתהליך העבודה שלנו את שני ההיבטים - ההרמוני והמלודי. עכשיו נעסוק בהתבוננות והקשבה לאיזון שביניהם. הקשיבו בו-זמנית לשני ההיבטים: האנכי והאופקי. האם אתם שבעי רצון מהתוצאה שקיבלתם? האם אתם מרגישים שהצלחתם להשיג תיאום ואיזון בין הגורמים השונים במהלך שלכם? אם לא, נסו להגדיר לעצמכם מהם הדברים שפוגמים בזרימה ההרמונית והמלודית ונסו לתקן אותם.

לסיום נגנו את המהלך מספר פעמים. האם אתם נהנים להקשיב לו? אם כן - הרי שביצעתם את התרגיל בהצלחה.

***

לקריאה נוספת:
שיעורי מוסיקה
תיאוריה במוסיקה
תירגול שמיעה הרמונית

קונסוננט ודיסוננט: יפה ומכוער?
מדריך לבחירת מסלול לימודים מוסיקלי
מה הקהל שמע? - על לימודי תיאוריה והכרת טבעם של החומרים המוסיקליים