יש דברים שאני רואה או שומעת ואומרת לעצמי "הנה, התיאוריה המוסיקלית עובדת". כמובן, היא עובדת תמיד, כי היא נכונה. אבל יש מקרים שבהם התיאוריה מוכיחה את עצמה באופן קיצוני, מובהק, בוטה, פשטני. זהו המקרה בסרט "101 כלבים וגנבים". אכן, בד"כ החיים והמוסיקה אינם מחולקים לטוב ורע או שחור ולבן,
וזה מה שעושה את לימודי התיאוריה לכ"כ מעניינים ומורכבים. אבל לעיתים
מזדמנים לנו מקרים של שחור ולבן שבזכותם אנחנו יכולים להבין טוב יותר את
גווני האפור למיניהם. במובן זה, הפשטנות והקיצוניות - הקלישאות בעצם -
יכולות לשרת אותנו היטב אם רק נדע ללמוד מהן.
מהי פשטנות? כשאין עומק ואין מורכבות. כשהכל על פני השטח. כשהכל צפוי וידוע מראש. כשכל המרכיבים - המוסיקליים ובכלל - מתואמים זה עם זה אחד לאחד. ומה ניתן ללמוד מהפשטנות? את שכבת היסוד שממנה מרכיבים את רמות הביטוי המורכבות יותר - את השחור והלבן שמהם מורכבים הגוונים האפורים. מהבחינה הזאת הקלישאה היא מורה מצוינת וכדאי ללמוד ממנה. וכיצד לומדים ממנה? ע"י הקשבה והתבוננות שמביאות להיכרות מעמיקה עם טבעם של החומרים שמרכיבים את היצירה ואת החיים. במאמר קונסוננט ודיסוננט: יפה ומכוער? כתבתי בהרחבה אודות הקומבינציות השונות של מתח והרפיה שהן אלה שיוצרות את הגוונים האפורים - הן בחיים והן במוסיקה ובאמנות. אני מאוד ממליצה לקרוא את המאמר הזה כי הוא נותן כלים טובים להקשבה ולהתבוננות.
הסרט 101 כלבים וגנבים יכול לשמש אותנו מצוין להיכרות עם שכבת היסוד הפשטנית של השחור והלבן, כי הוא עובד רק על ההקצנה המתקתקה עד לזרא של הדמויות וההתרחשות הדרמטית. לא תמצאו בו ולו גוון אפור אחד, אפילו לא לרגע. גם המוסיקה שותפה לסצנריו הזה, והעיסה הדביקה הזאת, כולה, נמשכת מהרגע הראשון של הסרט ועד הרגע האחרון (ראו כאן הטריילר של הסרט). לא אהבתי את הסרט הזה, ממש לא, אבל בכ"ז ראיתי אותו עד הסוף. אני חושבת שמה שמשך אותי להמשיך לראות אותו היה משחקה יוצא הדופן של גלן קלוז. היא משחקת את המכשפה הרעה (קרואלה דוויל הנוראה!), והיא עושה את זה כ"כ טוב שממש רציתי שהיא זו שתנצח בסוף... היא פשוט מדהימה.
תרגיל בהאזנה מודרכת:
התרגיל שלפניכם הוא בעצם הזמנה לתירגול בניתוח, או במילים אחרות: תרגיל בהקשבה והתבוננות, שנועד לעזור לנו להכיר את שכבות השחור והלבן ולחוות את הפשטנות באופן בלתי אמצעי. זהו תרגיל פשוט וחביב, שיכול לתרום רבות להבנה המוסיקלית. כל מי שרוצה יכול לנסות אותו, כולל מי שאין לו ידע מוקדם במוסיקה. כפי שתראו להלן, התרגיל מבוסס על שתי שאלות - הראשונה לא מוסיקלית והשניה מוסיקלית. על השאלה הראשונה אני מניחה שכולם ירגישו שהם יכולים לענות, ועל השאלה השניה אני מניחה שיהיו כאלה שירגישו שאין להם את הכלים לענות. אבל בכ"ז הייתי מציעה לנסות, כי עצם הניסיון מפתח את יכולת ההקשבה.
מהי פשטנות? כשאין עומק ואין מורכבות. כשהכל על פני השטח. כשהכל צפוי וידוע מראש. כשכל המרכיבים - המוסיקליים ובכלל - מתואמים זה עם זה אחד לאחד. ומה ניתן ללמוד מהפשטנות? את שכבת היסוד שממנה מרכיבים את רמות הביטוי המורכבות יותר - את השחור והלבן שמהם מורכבים הגוונים האפורים. מהבחינה הזאת הקלישאה היא מורה מצוינת וכדאי ללמוד ממנה. וכיצד לומדים ממנה? ע"י הקשבה והתבוננות שמביאות להיכרות מעמיקה עם טבעם של החומרים שמרכיבים את היצירה ואת החיים. במאמר קונסוננט ודיסוננט: יפה ומכוער? כתבתי בהרחבה אודות הקומבינציות השונות של מתח והרפיה שהן אלה שיוצרות את הגוונים האפורים - הן בחיים והן במוסיקה ובאמנות. אני מאוד ממליצה לקרוא את המאמר הזה כי הוא נותן כלים טובים להקשבה ולהתבוננות.
הסרט 101 כלבים וגנבים יכול לשמש אותנו מצוין להיכרות עם שכבת היסוד הפשטנית של השחור והלבן, כי הוא עובד רק על ההקצנה המתקתקה עד לזרא של הדמויות וההתרחשות הדרמטית. לא תמצאו בו ולו גוון אפור אחד, אפילו לא לרגע. גם המוסיקה שותפה לסצנריו הזה, והעיסה הדביקה הזאת, כולה, נמשכת מהרגע הראשון של הסרט ועד הרגע האחרון (ראו כאן הטריילר של הסרט). לא אהבתי את הסרט הזה, ממש לא, אבל בכ"ז ראיתי אותו עד הסוף. אני חושבת שמה שמשך אותי להמשיך לראות אותו היה משחקה יוצא הדופן של גלן קלוז. היא משחקת את המכשפה הרעה (קרואלה דוויל הנוראה!), והיא עושה את זה כ"כ טוב שממש רציתי שהיא זו שתנצח בסוף... היא פשוט מדהימה.
תרגיל בהאזנה מודרכת:
התרגיל שלפניכם הוא בעצם הזמנה לתירגול בניתוח, או במילים אחרות: תרגיל בהקשבה והתבוננות, שנועד לעזור לנו להכיר את שכבות השחור והלבן ולחוות את הפשטנות באופן בלתי אמצעי. זהו תרגיל פשוט וחביב, שיכול לתרום רבות להבנה המוסיקלית. כל מי שרוצה יכול לנסות אותו, כולל מי שאין לו ידע מוקדם במוסיקה. כפי שתראו להלן, התרגיל מבוסס על שתי שאלות - הראשונה לא מוסיקלית והשניה מוסיקלית. על השאלה הראשונה אני מניחה שכולם ירגישו שהם יכולים לענות, ועל השאלה השניה אני מניחה שיהיו כאלה שירגישו שאין להם את הכלים לענות. אבל בכ"ז הייתי מציעה לנסות, כי עצם הניסיון מפתח את יכולת ההקשבה.
על מנת לבצע את התרגיל עליכם לראות רק את 10 הדקות הראשונות של הסרט. 10 הדקות הראשונות מספיקות על מנת להבין מה קורה בסרט - מבחינה מוסיקלית ובכלל. כמובן, אם תראו גם את המשך הסרט, תוכלו להתרשם יותר טוב מהחלוקה הדיכוטומית לטוב-רע-שחור-לבן, ולכן אני בהחלט ממליצה לראות עוד חלקים ממנו. אבל לצורך ביצוע התרגיל אין בכך שום צורך.
ניתן לבצע את התרגיל בכל דרך שנראית לכם, העיקר הוא שתוכלו לענות על שתי השאלות. יחד עם זאת, אני רוצה להציע לכם תהליך עבודה יותר מעניין מאשר סתם לראות את הסרט:
א) לראות בלי לראות: הפעילו את הסרט, עיצמו עיניים והקשיבו למה שקורה. כל הדמויות המרכזיות של הסרט מופיעות ב-10 הדקות הראשונות, כך שתפקיד ההקשבה הראשונה הזאת הוא לזהות משמיעה איזו דמות נמצאת עכשיו על המסך. אמנם כשאתם מקשיבים אתם תשמעו גם את הדמויות מדברות וזה יגלה לכם את הכניסה שלהן, אבל במקרה שכאן כל הדמויות מתחילות לדבר רק אחרי הופעתן על המסך, כך שמה שמגלה את כניסתן, מבחינת השמע, הוא קודם כל המוסיקה.
ב) לראות שוב את אותו הקטע, אבל הפעם עם עיניים פקוחות, תוך התבוננות מקסימלית על כל פרט שאתם מסוגלים לקלוט - מוסיקלית, ויזואלית, תיאטרלית, וכד'.
ג) פעם שלישית ואחרונה - כמו בשלב הראשון: לראות בלי לראות.
אם אחרי התהליך הזה אתם מרגישים צורך לראות שוב (בעצימת עיניים/בעיניים פקוחות) כדי לענות על השאלות - עשו זאת עד שתרגישו בטוחים בתשובותיכם.
ובכן - אלו השאלות:
1) באלו אמצעים השתמשו יוצרי הסרט על מנת לעצב את אופיין של הדמויות (טובות/רעות/וכד')? שימו לב לעיצוב התלבושות, לאיפור, לשפת הגוף, לאופן השימוש בקול, לאופן השימוש במצלמה, וכד'.
2) באלו אמצעים מוסיקליים השתמש המלחין על מנת לעצב את המוסיקה כך שתתאר את אופיין של הדמויות? שימו לב לתיזמור, למנגינות, להרמוניות, לעוצמת המוסיקה, וכד'.
עד כאן השאלות, ואני מקווה שתהנו מביצוע התרגיל.
***
לקריאה נוספת:
שיעורי מוסיקה
תרגילים בפיתוח שמיעה למתחילים ומתקדמים
מה הקהל שמע? - על לימודי תיאוריה והכרת טבעם של החומרים המוסיקליים
מה הקהל שמע? - על לימודי תיאוריה והכרת טבעם של החומרים המוסיקליים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה