9 באוגוסט 2010

יומני לאה גולדברג

"הפשע הגדול ביותר והיחיד: עצלות הרוח. ומתוך עצלות הרוח אין מודים בכך, וזה חמור שבעתיים. הרומן שלי. הלא כבר קודם ידעתי שאיננו טוב. בדבק המלאכותי הרגשתי מזמן. ובכל זאת, לפני שבועות מעטים חשבתי: אגמור ואוציא לשוק כך. תהיה סחורה טובה, משום שבכמה מובנים הוא טוב מן הספרים האחרים. ויהא לו מן תפקיד של 'המכתבים' ('מכתבים מנסיעה מדומה'). ביטחון בהצלחה, משום שהוא 'לא רע'. וזאת אני, היודעת כי כל דבר 'לא רע' הוא רע מאוד. היום החלטה ברורה: לכתוב אותו מחדש. להוציא כל מילה של שקר. להוציא כל 'אינטלקטואליות' מופרזת, כל ציטטה מיותרת. בלי רחמים. את המקומות 'המוצלחים' ביותר לזרוק, אם הם אינם האמת עצמה. זה לא קל. ואם לא אצליח, לא אוציא את הספר החוצה בשום אופן. מוותרת על השבחים וההצלחות" (מתוך "יומני לאה גולדברג"). 

לאה גולדברג, משוררת, סופרת, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות, כתבה יומנים אישיים מאז היותה בת 10 ועד ערוב ימיה. היא נולדה וגדלה במזרח אירופה, אך התעקשה כבר מגיל צעיר לכתוב רק בעברית מתוך שאיפה לעלות בבגרותה לארץ ישראל ולהיות "משוררת עבריה". כפי שידוע לכולם, היא היתה ברבות הימים לאחת המשוררות הדגולות שקמו לעם היהודי ולשפה העברית בעת החדשה, משוררת ואמנית בחסד עליון.

חייה של לאה גולדברג היו מרתקים אך גם קשים וכואבים: כילדה היא גדלה בצל מחלת הנפש של אביה, ועלתה לארץ לבדה בגיל 24. היא פילסה את דרכה לבדה בעולם בלתי מוכר, מלווה בציונות לוהטת ואהבה עצומה לשפה העברית. לפרנסתה היא לימדה וכן תירגמה ספרות ושירה, אולם חיי היצירה השופעים שלה הם שהיוו את מרכז חייה. היא היתה בודדה כל חייה, בדידות עמוקה, תהומית. היו לה אהבות גדולות מהחיים שלא התממשו והותירו אותה עצובה, קודרת ובודדה מאוד. היו לה חברים, אך אלה לא סיפקו את הצורך שלה באהבת נפש אמיתית. פעמים רבות היא חלתה וכמהה אל המוות שיגאל אותה מייסוריה.

כל זה מתבטא ביומנים שלה (ראו כאן פרטים נוספים אודות היומנים), העשירים והגדושים באישיותה המחוננת ובכנותה חסרת הפשרות. היומנים חושפים אישיות מורכבת מאוד המכילה ניגודים רבים: מעשיות לצד חולמנות; תמימות לצד תיחכום, שנינות וחריפות; אהבת חיים לצד נטיה חזקה מאוד לדיכאוניות; ביטחון עצמי לצד חוסר יכולת לאהוב את עצמה ולהאמין בכישרונה; עקשנות ונחישות לצד רכות וגמישות; עוצמה ועמידות לצד רגישות ושבריריות.

אני מאוד אוהבת את היומנים שלה. המסע בתוך נבכי הנפש שלה לא היה לי קל ואף הכאיב לי מאוד לפעמים, אך הרגשתי שנפלה בחלקי זכות גדולה להכיר את האשה המופלאה, הכנה והאמיתית הזאת, היוצרת הדגולה הזאת. היכולת שלה לסבול מעינויי נפש עצומים ובכל זאת להמשיך לחיות וליצור היא מדהימה בעיניי. אני אוהבת אותה מאוד - את אישיותה ואת שיריה, ואני ממליצה מאוד לקרוא את היומנים שלה.

מן היומנים:

"אני בטוחה שכתבתי שם דברים חדשים ואולי חשובים. בטוחה? בנוגע לביטחון שלי יש לי אי ביטחון מתמיד".

"הכתיבה זהו אינו עניין 'דרך אגב' בשבילי. לי היא חשובה מכל. ומי שיש ברצונו ללגלג - ילגלג. אמן אשר אין לו רצון ותוכניות יותר גדולים מאשר ביכולתו להוציא לפועל, איננו אמן אמיתי".

"בסך הכל מגוחך עד אין סוף, כמעט גרוטסקי. הייתי יכולה לצחוק עליי כל היום אלמלא רציתי לבכות עליי". 

"כמה צניעות, הכנעה, שיקול דעת לגבי החשוב והבלתי חשוב דורשת, לעומת זאת, מן המשורר הצורה, הצורה המחמירה, האמיתית, של שיר. כל הסכלים הללו, כותבי תורת הספרות, אינם יודעים זאת".

"הלילה היה מוזר. פתאום חשבתי באורח אחר, ורגע אחד היתה לי הרגשה שאכן יש לי כישרון. באיזה אורח מוזר מפסידים הדברים את הפרופורציה בלילה".

"מוחו של אדם הבא מן התוהו ומן האפס כמן האלמנט הטבעי שלו, צריך אחר-כך לטרנינג של חיים שלמים כדי להשיג את פשר התוהו והאפס".

"שיר טוב איננו מאבד את ערכו לעולם. שירים רעים אין להם ערך לעולם. וזה הכל".

"הספרות, היינו ההתעסקות בספרות כבמקצוע של הוראה ולא ככתיבה, ואפילו כנושא לביקורת, איננה מספיקה עוד כדי למלא את כל חיי. ואפילו זה מעניין, זה לא מספיק. מכאן שוב ההרגשה של היעדר מה שקוראים 'חיים פרטיים'".

"הייתי רוצה בחיי לכתוב כמה שירים מצוינים. פשוטים וקצרים. עוד פעם אחת לאהוב ולהיאהב. ולראות עוד ארץ זרה אחת".

תוספות:

מצאתי עבורכם מספר מקורות מעניינים להיכרות כללית עם לאה גולדברג:

כאן תוכלו לקרוא עליה ביתר פירוט. זהו קישור למאמר בויקיפדיה, וצירפתי אותו כאן כי בתחתית המאמר יש קישורים להרבה מאוד מקורות מעניינים אודות לאה גולדברג.

כאן תוכלו לקרוא ביקורת ספרותית וניתוח משיריו של המשורר אברהם בן-יצחק, שלאה גולדברג כתבה וניתחה.

כאן תוכלו להתוודע אל רבים משיריה של לאה גולדברג.

***

לקריאה נוספת:
סטיבן קינג / על הכתיבה 



2 comments:

אנונימי אמר/ה...

שלום מרב
לאה גולדברג, לעניות דעתי, נמצאת בשורה אחת עם גדולי המשוררים של ישראל. אני קוראת שיר שלה ואת התיאורים שרשמת למעלה והכול מתחבר. האם את מכירה את השיר שלה "זמר" ("על הפריחה" מעמוד 123-4) אני תוהה האם השיר מדבר בשני קולות? בכל אופן, הוא מדבר על עצבות ובדידות, כדברייך, ובעיקר נדודי השינה. כמה עצוב. חני מאילת

מרב כהן - הדר אמר/ה...

חני יקרה,

מאוד אהבתי את תגובתך, ואני מזדהה ומסכימה עם כל מה שכתבת. סיפורה של לאה גולדברג הוא אכן עצוב וכואב מאוד, ובשיריה היא מעבירה היטב את תחושת הבדידות הנוראה שהיא חיה בה.
אכן, כמה עצוב...

הוסף רשומת תגובה