יסורי היצירה

מאז שאני זוכרת את עצמי, רוב האנשים שהכרתי היו יוצרים ואמנים. החל ממוסדות הלימוד שלמדתי בהם, וכלה בחברים, קולגות, תלמידים ועוד - תמיד הייתי מוקפת ביצירה ובביטוי אמנותי. נמשכתי לאמנים, לאמנות ולעשייה האמנותית, וחייהם של אמנים עניינו אותי. קראתי הרבה אודות חייהם ועשייתם של אמנים, התבוננתי בעשייה האמנותית, שוחחתי רבות על אמנות ויצירה עם חבריי האמנים ולמדתי להכיר את עצמי כאמנית. הכרתי אמנים בפוטנציה, אמנים כושלים, אמנים ממומשים חלקית ואמנים עתירי עשייה וביטוי עצמי.

חלק ניכר משאיפתי להכיר לעומק את חייהם של אמנים נבע ממצוקה ששריתי בה כאמנית. אחת הדרכים שלי להתמודד עם מצוקה זו היתה להכיר אמנים אחרים ולראות מה הם עשו עם הבעיות שהיו להם, ובדרך זו לנסות להבין איך עליי להתמודד עם הקשיים שהיו לי. לצערי, רוב מה שגיליתי אודות חייהם של אמנים היה כרוך בסבל, מצוקה, כאב ויסורים. מי שטבע את המושג "יסורי היצירה" צדק לדעתי. מי שחייב ליצור ויש לו מחסומים בדרך - עובר יסורים של ממש.

אם אתם קוראים את הכתוב כאן ולא מבינים על מה אני מדברת - אשריכם. אם היצירתיות שלכם זורמת ושופעת ואתם פוריים ושלמים עם עצמכם כאמנים - אתם בהחלט נדירים ומעוררי קנאה. אולם אם אתם כן מרגישים מצוקה אמנותית-יצירתית מסוג כלשהו, ייתכן שתמצאו עניין במה שהיכרתי וראיתי בעניין זה.

ראיתי...

תלמידים מוכשרים שהתחילו ללמוד והפסיקו, או כאלה שסיימו במאמץ רב את לימודיהם ולאחר מכן לא נגעו לעולם בכלי הנגינה שלהם או באמנותם - תהיה אשר תהיה.

אמנים מצליחים שפתאום "נתקעו" מבחינה יצירתית ולא ידעו למה, והשיתוק שאחז בהם הרס את חייהם ואת חיי היצירה שלהם.

אמנים שחיי היצירה שלהם השתלטו לחלוטין על חייהם, וכל האיזון בחייהם הופר לטובת האמנות.

אמנים שנקרעו בין אהבתם לאמנותם לבין כוחות סמויים או גלויים שמנעו מהם לממש את האהבה הזאת ולחיות חיים מאושרים.

אמנים שנוצלו ע"י כוחות אינטרסנטיים - כלכליים, אקדמיים, ממסדיים ועוד, שהותירו אותם מותשים, מרוקנים וחסרי השראה.

אמנים שהחלו את דרכם מלאי עסיס יצירתי, ובהמשך דרכם העסיס יבש והם הפכו לטכניים, קרים וחסרי מעוף.

כישרונות מדהימים שנהרסו בגלל חוסר תמיכה וחוסר הכוונה נפשית, ובד"כ מדובר דווקא באנשים עדיני הנפש, הרגישים, האמנים הטבעיים שסביבתם שידרה להם שהם "לא מספיק" משהו - ולא משנה מה, ולא היו להם את הכוחות והכלים להתמודד עם מסרים אלו.

אמנים שחשו מנודים, בודדים, מוזרים וחריגים, בחברה שתמיד נתנה להם תחושה שהם "לא בסדר".

אמנים ששאפו בסתר ליבם להתבטא בסגנון אמנותי אחר מהסגנון שבחרו בו אך לא העזו לפנות לכיוון אחר עקב דעות קדומות, לחץ חברתי ונפשי, פחד משינויים וחוסר ביטחון.

אמנים שכמהו בסתר ליבם לשלב כמה תחומי יצירה אך ויתרו על כמיהתם משום ש"זה לא רציני" ו"צריך להתמקד".

אנשים שנדחפו בכוח ע"י סביבתם לעסוק באמנות למרות שהרגישו לא מחוברים אליה, ובכ"ז המשיכו מתוך תחושת "אין לי ברירה".

אמנים בפוטנציה שוויתרו על עיסוקם באמנות לטובת "מקצוע מעשי", אולם בנפשם פנימה קיננה תמיד הכמיהה הבלתי ממומשת ליצירתיות השוכנת בתוכם.

אמנים שהרגישו שאינם מסוגלים לבטא את עולמם הפנימי - ולא משום שחסרו להם הכלים המקצועיים הדרושים לשם כך - וכל ניסיונותיהם לעשות זאת עלו בתוהו.

אמנים שסביבתם הבהירה להם שהתנאי היחיד לקבלת אהבה והערכה הוא אמנותם, וללא אמנותם הם ייחשבו ל"כישלון". תגובתם לכך היתה שיתוק יצירתי וחיים של פיקפוק מתמיד ביכולתם להיות נאהבים בזכות עצמם.

אמנים שבמשך שנים התלבטו לגבי השאלה מהו התחום האמנותי האמיתי שלהם, וביזבזו אינסוף משאבים בגלל הבילבול הנפשי הזה.

אמנים שאש היצירה כילתה אותם טרם זמנם.

אמנים שהשתהו בלי סוף בתהליכי היצירה שלהם - מתוך פחד, פרפקציוניזם מכלה וחוסר אמון בעצמם, ולא הצליחו לסיים את יצירותיהם.

אמנים שהשתגעו, פשוטו כמשמעו, כי לא היה להם את הכלי להכיל את גודל כישרונם.

אמנים ששקעו בדיכאון, הידרדרו להתמכרויות קשות, ובמקרים אחדים אף התאבדו.

עד כאן הבעיות שנתקלתי בהן ושאני מכנה אותן "יסורי היצירה". אכן, בעיות קשות שכולן נובעות מהזנחת הנפש (במאמר "אני בסדר אתה בסדר" בחיי היצירה התייחסתי בפירוט לבעיות אלו וניתחתי אותן באמצעות תיאוריה שמעניקה כלים מצוינים להבנת הנפש). כ"כ הרבה פעמים שמעתי את המשפט: "אני יכול/ה לוותר על אמנותי, אבל לא אוכל לוותר עליה ולהיות מאושר/ת". למה לוותר? למה להיות לא מאושרים? האם כשאנחנו מאושרים אנחנו מזיקים למישהו?

כאן בבלוג תוכלו להתוודע אל תיאוריות נפש שיתנו לכם כלים להתגבר על מכשולים העומדים בפני חיי יצירה בריאים ותקינים. לדעתי כולנו יכולים לחזור וליצור מתוך אהבה והנאה, ללא יסורים וללא פחד. אני משתמשת במלה "לחזור" כי אני מאמינה שכולנו נולדנו יוצרים, והפסקנו ליצור שלא מרצוננו החופשי. במהלך הגדילה שלנו נותקנו שוב ושוב ממקורות ההשראה שלנו עד שיחסנו כלפי היצירתיות הטבעית שלנו הפך למסובך עד בלי די. אולם, במהלך התפתחותי הנפשית כאמנית גיליתי שניתן לשקם את חיי הנפש והיצירה ולהחזירם למצב בריא ומאוזן, ועל תגליותיי בעניין זה אני מספרת כאן בבלוג.

***

לקריאה נוספת:
נפש ויצירה 
איימי ויינהאוס: דמותה של טרגדיה
דימוי האמן והשפעתו על חיי היצירה: התבוננות וכלים מעשיים
רעב, שובע וסיפוק צרכים - על הטיפול הנפשי ותהליך הריפוי ותרומתם לחיי היצירה