תכונותיו של מספר הסיפורים - מתוך "המיתולוגיה האינדיאנית" / נחום מגד

מספר הסיפורים הטוב: 

מספר הסיפורים צריך להיות זהיר בשירת האלים ובזימרה שיש בה מן האלוהי כדי שאיש לא יטעה. הוא חייב ללמד בסיפור את תושבי השכונות את הזימרה האלוהית, הוא מכנס את כולם ומלמד אותם. המספר הטוב, ביופי יאמר את מילותיו, בחן. הוא אמן השפה והפה. הוא יבחר במילים שיש בהן הנאה ושמחה. פרחים פורחים בשפתיו. בדיבורו יש עצות רבות. מילותיו מדויקות והפרחים כגן בפיו. סיפורו גורם להנאה ושמחה כשם שהפרח משמח. ממנו באה הלשון האצילה והביטוי הזהיר. 

מספר הסיפורים הרע (מדובר במספר המלא חשיבות עצמית, שנדמה לו כי כוח פיו מוליד את הכל, ועל כן הוא אינו מכבד את המסורת וגם לא את השפה עצמה, שדרכה זורמת המסורת): 

לשונו משובשת. הוא דורס את המילים. שפתו אכולה, דיבורו רע. הוא מספר בלי היגיון, מילות שווא בשפתיו, סיפורי שווא בלשונו. אין בושה בליבו.