3 באוגוסט 2010

דימוי האמן והשפעתו על חיי היצירה: התבוננות וכלים מעשיים

המאמר שלפניכם דומה במידת מה למאמר האם כדאי לי להיות מאושרת? האם יש סתירה בין אושר לחיי יצירה?, בשניהם אני עוסקת בהתבוננות בבעיה שחוויתי כאמנית ושנוכחתי לדעת שגם אמנים אחרים חווים אותה. יחד עם זאת, המאמר הנוכחי עוסק לא רק בהתבוננות בבעיה אלא גם בהענקת כלים מעשיים להתבוננות פנימית, ובקיצור: תרגיל נפש. אני מקווה שתמצאו את הכלים הללו מעניינים ושימושיים עבורכם.

ראשית נתחיל בבעיה עצמה.

מיהו אמן?

במשך הרבה שנים הרגשתי שלא ייתכן שאני אמנית. בשנים אלו לימדתי הלחנה, כתבתי מוסיקה, יצירותיי בוצעו, אבל כל העובדות הפעוטות והשוליות הללו לא הצליחו לשנות את הדעה שלי על עצמי שלא ייתכן שאני אמנית... הלא-מודע שלי לא נתן לשום עובדה להפריע לו להסיק מסקנות נחרצות נגדי...

כתוצאה מהתבוננות פנימית הבנתי שהסיבה לכך היא שהיתה לי דעה קדומה מאוד נוקשה על מיהו אמן, על איך הוא אמור לחיות (רע), איך הוא אמור להתנהג (עוד יותר רע), איזה מין סדר יום הוא אמור לנהל (כאוטי), איזו מין אישיות אמורה להיות לו (אלימה, דיכאונית, יצירתית תמיד, פרועה, פסיכוטית ואנטי חברתית), איך הוא אמור ליצור (באופן קפריזי, ללא שום התחשבות בסביבתו), ועוד כהנה וכהנה תכונות מאפיינות "הכרחיות" ל"אמן אמיתי". מצד שני, כפי שדימוי האמן הזה מורכב מאשכול תכונות, כך גם אישיותי שלי מורכבת מאשכול תכונות שכולן מהוות סתירה לדימוי האמן כפי שראיתי אותו אז. התכונה הבולטת ביותר באשכול התכונות הסותרות הללו היא שאני מאוד מסודרת. ולא רק שאני מאוד מסודרת, אלא שאני האדם הכי מסודר שהכרתי. כל האנשים שמכירים אותי מציינים גם הם את התכונה הזאת בתור התכונה הכי בולטת שלי. לא ראיתי מימיי סדר כמו שלי. אני משתגעת אפילו מפתק שלא נמצא במקומו... ובכן, עם דעה קדומה שכזאת על מיהו אמן, שלעומתה ניצבת האישיות האמיתית שלי, פלא שהיה לי קשה לקבל את העובדה שגם אני אמנית?...

במשך שנים התקשיתי לומר על עצמי שאני מלחינה, והרגשתי שבלתי אפשרי עבורי לומר על עצמי שאני אמנית. רוב השנים אמרתי על עצמי שאני מורה למוסיקה, ותו לא. אבל בתוך תוכי כמהתי להיות אמנית "באמת", ואפילו ניסיתי להנחיל לעצמי בכוח את אותן תכונות "נשגבות" שיוכלו להפוך גם אותי לאמנית. וכל אותו זמן לא שמתי לב לעובדה אחת פשוטה שהיא היחידה שעונה באמת על השאלה מיהו אמן: אתה יוצר יצירות אמנות, משמע אתה אמן. ז"א - המדד היחיד לשאלה הזאת הוא לא מי אתה ואיך אתה מתנהג אלא מה אתה עושה.

עם הזמן הבנתי שדימוי האמן כפי שתיארתי אותו כאן נוצר אצלי כתוצאה מהרקע האישי שלי וכן כתוצאה מהמפגש עם החברה שבה גדלתי. כמו כן הבנתי שאמנים, כמו כל בני האדם, הם בעלי טווח אפשרויות אישיותיות מגוון ביותר; שאין סדר יום מיוחד לאמנים - כל אמן יוצר בקצב שלו ולפי תהליכי עבודה שמתאימים לו; שנורמות התנהגות חברתיות משפיעות גם הן על סגנון האישיות של האמן ולכן אי אפשר להכליל לגבי דרך נכונה להתנהג כאמנים; שאמנים לא אמורים להיות יותר "פסיכים" מאחרים, ובד"כ דווקא ההיפך הוא הנכון: רוב האמנים הם בד"כ הרבה יותר בריאים בנפשם מאנשים שלא יוצרים (לפחות לפי המדדים שלי לבריאות נפשית...).

בסופו של דבר נפטרתי מדימוי האמן שהיה לי ואני מאוד שמחה על כך. מאז שהפסקתי להתנגד לטבע שלי והתחלתי לקבל את מי שאני - לטוב ולרע - חיי נעשו הרבה יותר פשוטים, הן כאמנית והן בכלל. הלחץ והמתח שהייתי שרויה בהם כדי לנסות לדכא את מי שאני גבו ממני זמן יקר מאוד, שהיום מושקע רובו ככולו בחיי היצירה שלי ובהתפתחותי באופן כללי.

אם גם אתם מרגישים שיש בתוככם סתירה בין מי שאתם "אמורים" להיות לבין מי שאתם באמת - כאמנים ובכלל, אני רוצה להציע לכם תרגיל שבכוחו לעזור לכם לראות טוב יותר את מה שמתרחש בתוככם. תוכלו להשתמש בו על מנת לחשוף דימויים חבויים בכל מיני תחומים, ולא רק דימויים שקשורים באמנות ויצירה. מטרת התרגיל היא רק להעלות אל המודע תכנים לא-מודעים ששוכנים בכם, ולאו דווקא לעשות עם המידע הזה משהו. מניסיוני למדתי שעצם הבנת הבעיה הוא כבר חלק גדול מהפיתרון שלה, ולא תמיד צריך לעשות משהו כדי לפתור אותה. יחד עם זאת, ניתן בהחלט להשתמש במידע שעולה מהתרגיל באופן מעשי. חשוב שבזמן שאתם מבצעים את התרגיל תהיו פנויים מבחינה רגשית, ושהתנאים הסביבתיים שלכם יאפשרו לכם ריכוז פנימי עמוק.

תרגיל נפש:

1) ציירו עיגול במרכז דף ריק, וכיתבו בתוך העיגול את המילה המרכזית שמאפיינת את הדימוי אותו אתם מעוניינים לבדוק. לדוגמא: לפי מה שסיפרתי כאן על עצמי, אם אני הייתי עושה את התרגיל הייתי צריכה לכתוב כאן אמן.

2) ציירו חיצים שיוצאים מהעיגול החוצה, ובסוף כל חץ כיתבו באופן אסוציאטיבי ומבלי לחשוב בכלל כל מילה/משפט שעולים בכם בקשר למילה שכתובה במרכז הדף. כיתבו אסוציאציות רבות ככל האפשר, מבלי להתבונן עדיין במה שיצא לכם. שימו לב שכל אסוציאציה שאתם כותבים מתייחסת למילה שבתוך העיגול ולא לאסוציאציה הקודמת (אחרת מדובר בתרגיל אחר לגמרי - שרשרת אסוציאציות).

3) לאחר שסיימתם העתיקו את כל האסוציאציות שכתבתם אל דף אחר, כשהפעם הן רשומות כרשימה.

4) התבוננות: מה המילים האלה אומרות לכם? האם יש ביניהן מילים שגם אותן הייתם רוצים לשים במרכז העיגול - מילים שגם הן טעונות עבורכם במשמעויות עמוקות? אם כן - עשו את אותו התהליך עם המילים הללו, עד שתגיעו למילה שהיא שורש הדימוי המהווה בעיה עבורכם.

5) הכינו לעצמכם ראיון עצמי שיכלול שאלות בנוסח השאלות הבאות (אני רק נותנת כאן כיוון. אתם יכולים להוסיף לעצמכם שאלות/לכתוב אחרות): מי העביר לי את המסר שאני אמור להיות x? איך העבירו לי את המסר הזה? למה העבירו לי אותו? איך הרגשתי כשהעבירו לי אותו? איך פעלתי כדי להצליח להיות x? איך הרגשתי עם זה? אלו אנשים הכרתי שכן היו x? איך הרגשתי כשהייתי בקירבתם? אלו תכונות יש בי שסותרות את x? אלו תכונות יש בי שחופפות את x? וכד'...

6) נסו לענות על הראיון העצמי ביחס לכל אסוציאציה משמעותית מהרשימה. אינכם חייבים להיצמד לשאלות באופן מדויק - אם אתם נסחפים לכתיבה חופשית בקשר לנושאים שעלו מהתרגיל, תנו לעצמכם להתבטא ואל תעצרו את עצמכם. כתיבה מסוג כזה יכולה לעזור לכם מאוד בהבנת הבעיה שאתם מנסים לפתור. בשלב זה חשוב שתקשיבו לעצמכם ותעשו רק מה שאתם מסוגלים באופן טבעי וללא מאמץ. הלא-מודע שלנו יודע היטב כיצד להגן עלינו מפני ידיעות קשות מידי, ולכן מאוד לא מומלץ להוציא ממנו מידע בכוח (אם תנסו לעשות זאת אתם עלולים להשתגע - לפחות באופן זמני). שימו לב שאתם סבלניים וקשובים לעצמכם. יחד עם זאת, היו קשובים גם למצב ההפוך: אם יש לכם צורך דוחק להמשיך להתבטא בקשר לדברים שעלו מתוככם - אל תעצרו את עצמכם. תנו לעצמכם להוציא עוד ועוד עד שתתעייפו, ואז תנוחו ותמשיכו.

עד כאן התרגיל. אם אהבתם את המאמר ומצאתם אותו שימושי עבורכם, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר כתיבה טיפולית - על ניקוי הנפש והתבוננות פנימית שבו נתתי כלים ורעיונות נוספים להתבוננות פנימית. בהצלחה!

***

לקריאה נוספת:
על מודעות עצמית ושינוי הרגלים
"אני בסדר אתה בסדר" בחיי היצירה
אמת או חובה? - על דת, חילוניות, אמונה ואמנות
רעב, שובע וסיפוק צרכים - על הטיפול הנפשי ותהליך הריפוי ותרומתם לחיי היצירה



4 תגובות:

גיא בכר אמר/ה...

שני המאמרים בהחלט מצויינים, גם הראשון אליו את משייכת בתחילת הפוסט הזה...
אין ספק גם שהתרגול המעניין הזה שאת מציגה פה יכול לעזור למנף דימוי עצמי נמוך ולהעלות את הערך העצמי

אני ממש מתכוון לעשות אותו בקרוב

תודה רבה!

מרב כהן - הדר אמר/ה...

גיא שלום

שמחתי מאוד לקרוא את תגובתך, ואני מסכימה איתך מאוד בקשר למינוף העצמי. בסופו של דבר - אנחנו מה שאנחנו מאמינים שאנחנו...

אני מאוד שמחה שמצאת את התרגיל שימושי בשבילך (הוא באמת מתאים לטיפול והתבוננות בכל תחום בחיים), ומקווה שאכן הוא יקדם אותך.

תודה שהגבת. תגובות כשלך מחממות את ליבי ומעודדות אותי מאוד.

מרב

אנונימי אמר/ה...

:)
כל כך שמח
אני מת על האינטרנט - הוא מאפשר לאנשים לבטא את עצמם, ולאנשים אחרים להגיע אל מידע שאין סיכוי שלעולם היו מגיעים אליו!

תמשיכי לכתוב
באהבה
גיא

מרב כהן - הדר אמר/ה...

תודה על תגובתך, גיא. עשית לי את היום...
מסכימה עם כל מילה וגם אני מרגישה כמוך!
אמשיך לכתוב, בעיקר לנוכח תגובות מקסימות ומעודדות כשלך...

-:)

אוהבת חזרה,
מרב

הוסף רשומת תגובה